במסגרת כניסתי לרפורמה החדשה "אופק חדש", רציתי להאיר זוית מחשבה מענינת ואף להתבסס על מאמרו של Larry Cuban "שוב ושוב חוזרת הרפורמה". במאמצי הרפורמה הנוכחיים דור חדש של מתקנים נלחם בצורה הטכנית וממוקדת-התכנים של ההוראה המדגישה מיומנויות ותכניות לימודים מדידות ומוערכות במיפויים וטבלאות. אם בוחנים את ליבת החינוך הבית ספרי: היחסים ההדדיים בין המורה, התלמידים והתוכן, מגלים כי המחוז אינו מצליח לגשר בין סדר היום של קובעי המדיניות לבין מה שמתרחש בפועל בכיתות. זו אפוא הזווית המוסדית הארגונית כפי שגובשה על סמך עבודתם של כמה חוקרים ושאפשר לראות בה ראשיתו של הסבר מדוע ההוראה ופעילויות בית-ספריות מסוימות מבודדות מלחצים חיצוניים לשינוי מהותי. ב"אופק חדש" התוכנית החדשה ו'המשודרגת' של משרד החינוך ניכרים הדברים היטב, המורים מחויבים לעבוד שעות נוספות, שחלקם באופן פרונטאלי וחלקם באופן פרטני, אך בפועל, הרפורמה שרצו להנהיג בהקטנת מספר ילדי הכיתה, באופן ובאיכות העברת חומרי הלמידה ללומדים, ובהתנהלות המנהלית, כפופה בסופו של דבר למנהל הבית-ספרי ולמחוז המופקד עליו. ובידי המורה המעביר את החומר ומלמד בפועל בכיתה ניתנת הסמכות ליישמו. ולכן, לדעתי, צודקת Larry Cuban בסברתה שמעטות הרפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה שאכן חוצות את סף הכיתה ונשארות בתוכה. לקובעי מדיניות, למורים, לפקידים מקצועיים ולחוקרים חשוב להבין מדוע רפורמות חוזרות אבל מצליחות לעתים נדירות בלבד לשנות מן היסוד את שגרות החינוך הבית-ספרי. ניתן לשפר את המצב על ידי צבירת מידע על רפורמות מסוימות והתחקות על קורותיהן. אפשר לעשות עוד יותר על ידי לימוד ארוך טווח של רפורמות בניהול, במבנים בית-ספריים, בתכניות לימוד ובהוראה, במטרה לזהות בהן דפוסים חוזרים. כמו כן, אפשר לשפר את המצב על ידי בחינה מדוקדקת של ההסברים החלופיים שהוצעו כאן ובמקומות אחרים ועל ידי הערכתם לאור הנתונים.
