כשפניתי לכתוב את הפוסט המסכם שלי, זה היה נראה לי חלום!.
הרי זה לא מכבר התחלתי ליצור אותו...
...ההתחלה הייתה מסקרנת ומאד ערטילאית עבורי. המושג בלוג היה חדש עבורי. ובלוג לימודי לא כל שכן. מטרת הבלוג הייתה ללוות אותי לאורך לימודי תוך עשית רפלקציה אישית על החומר הנלמד ובנית תובנות בעקבות מאמרים, קורסים ונושאים שונים הקשורים בתחום. השלב הראשון בבניית הבלוג היה עיצובו עפ"י טעמי האישי, וכאן בא לידי ביטוי הפן האומנותי שבי. נהניתי ליצור ולבנות משהו חדש שהוא ייחודי לי ומאפיין אותי. חוויה זו סחפה אותי ומצאתי עצמי יושבת שעות בעיצוב הבלוג ותכנונו, התנסות זו חיברה אותי באופן מיטבי לבלוג ובכך הפכה אותו לאישי ומיוחד עבורי.
ההמשך- שיתפתי את הבלוג שלי בחוויות הראשוניות של הלמידה, בחוויות ובהרהורים שלי, בתובנות שעלו בי בעקבותיהם, והרגשתי שאני צומחת ומתקדמת בתחום התקשוב ככל שהפנמתי את הנושא והעמקתי בכלים תקשוביים שונים, כך הפוסטים שלי הפכו עיוניים יותר וממוקדי מטרת למידה, גם הבלוג עצמו הפך צורה ושינה עצמו, בתחילה הוא היה צבעוני ומשוחרר, ובהמשך הפך לברור, מוגדר ובעל צבעים נעימים לעין. הרגשתי שהבלוג שלי משנה את פניו בהתאם להתקדמותי בתחום התקשוב. ככל שהעמיקה הבנתי בלמידה מתוקשבת כך הפך הבלוג שלי לממוקד מטרה, ברור יותר ובהיר.
השיתופיות בבלוג בתחילה הייתה עבורי הלם ראשוני, החשיפה הייתה מעט מאיימת, אך בהמשך ראיתי בכך אפשרות לראות את עצמי בעיני האחרים, לקרוא פוסט שלי ולחשוב אלו תובנות עולים בקוראי פוסט זה. ובהמשך התגובות שקבלתי מקוראי הבלוג הייתה חוויה מענגת, פעמים חוויות של חשיבה משותפת ופעמים חוויות של העלאת דילמה או הבעת דעה שונה, ובכך הרגשתי כמה כלי זה יכול להפרות מבחינה מקצועית ואישית, להביא לתובנות חדשות ולהאיר זוויות חשוכות.
והסוף- הוא התחלה, התחלה של תובנות מאירות ובהירות שהגעתי אליהם במהלך לימודי, התחלה של יישום מעשי של כל הידע הנצבר בתוכי "הלכה למעשה".
...והתחלה ללא סוף של הכרת הטוב ל לד"ר גילה קורץ שזרקה אותי למים, אך תמיד הושיטה יד. לנעמי פורת על התמיכה והסיוע בנעימות ובחן מתמיד. ואחרונה חביבה לחברתי ורד אברהם על התמיכה הנפשית מתוך רוגע ושלווה, תבוא עליכן הברכה, תודה!.
