יום ראשון, 5 בפברואר 2012

"סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר"

כשפניתי לכתוב את הפוסט המסכם שלי, זה היה נראה לי חלום!.
הרי זה לא מכבר התחלתי ליצור אותו...
...ההתחלה הייתה מסקרנת ומאד ערטילאית עבורי. המושג בלוג היה חדש עבורי. ובלוג לימודי לא כל שכן. מטרת הבלוג הייתה ללוות אותי לאורך לימודי תוך עשית רפלקציה אישית על החומר הנלמד ובנית תובנות בעקבות מאמרים, קורסים ונושאים שונים הקשורים בתחום. השלב הראשון בבניית הבלוג היה עיצובו עפ"י טעמי האישי, וכאן בא לידי ביטוי הפן האומנותי שבי. נהניתי ליצור ולבנות משהו חדש שהוא ייחודי לי ומאפיין אותי. חוויה זו סחפה אותי ומצאתי עצמי יושבת שעות בעיצוב הבלוג ותכנונו, התנסות זו חיברה אותי באופן מיטבי לבלוג ובכך הפכה אותו לאישי ומיוחד עבורי.
ההמשך- שיתפתי את הבלוג שלי בחוויות הראשוניות של הלמידה, בחוויות ובהרהורים שלי, בתובנות שעלו בי בעקבותיהם, והרגשתי שאני צומחת ומתקדמת בתחום התקשוב ככל שהפנמתי את הנושא והעמקתי בכלים תקשוביים שונים, כך הפוסטים שלי הפכו עיוניים יותר וממוקדי מטרת למידה, גם הבלוג עצמו הפך צורה ושינה עצמו, בתחילה הוא היה צבעוני ומשוחרר, ובהמשך הפך  לברור, מוגדר ובעל צבעים נעימים לעין. הרגשתי שהבלוג שלי משנה את פניו בהתאם להתקדמותי בתחום התקשוב. ככל שהעמיקה הבנתי בלמידה מתוקשבת כך הפך הבלוג שלי לממוקד מטרה, ברור יותר ובהיר.
השיתופיות בבלוג בתחילה הייתה עבורי הלם ראשוני, החשיפה הייתה מעט מאיימת, אך בהמשך ראיתי בכך אפשרות לראות את עצמי בעיני האחרים, לקרוא פוסט שלי ולחשוב אלו תובנות עולים בקוראי פוסט זה. ובהמשך התגובות שקבלתי מקוראי הבלוג הייתה חוויה מענגת, פעמים חוויות של חשיבה משותפת ופעמים חוויות של העלאת דילמה או הבעת דעה שונה, ובכך הרגשתי כמה כלי זה יכול להפרות מבחינה מקצועית ואישית, להביא לתובנות חדשות ולהאיר זוויות חשוכות.
והסוף- הוא התחלה, התחלה של תובנות מאירות ובהירות שהגעתי אליהם במהלך לימודי, התחלה של יישום מעשי של כל הידע הנצבר בתוכי "הלכה למעשה".
...והתחלה ללא סוף של הכרת הטוב ל לד"ר גילה קורץ  שזרקה אותי למים, אך תמיד הושיטה יד. לנעמי פורת על התמיכה והסיוע בנעימות ובחן מתמיד. ואחרונה חביבה לחברתי ורד אברהם על התמיכה הנפשית מתוך רוגע ושלווה, תבוא עליכן הברכה, תודה!.
התמונה הזאת מסכמת ללא מילים את חוויותי בכתיבת הבלוג. בתחילה הרגשתי שאני בים סוער המאיים להציף אותי ולבסוף הרגשתי שהנה הגעתי לחוף מבטחים- חוף בטוח, מוכר ומיטבי.

יום שני, 23 בינואר 2012

סטנדרט או 'סטנדר'?!

פרופ' עמי וולנסקי במאמרו: " מערכת החינוך בישראל" נגע בכמה נקודות חשובות, לדעתי:
הראשונה היא העדר ביקוש למקצוע ההוראה, המקצוע דורש שעות עבודה רבות בפועל, תוך התייחסות לשונות הקיימת באזרחי מדינת ישראל ותלמידיה, תוכניות החינוך דורשות סטנדרטיזציה וממאיסות את תהליך ההוראה על המורים והתלמידים כאחד. ומתוך כך משרת ההוראה אינה נחשקת במיוחד, הן בגלל דרישות מערכת גוברות, והן בגלל השכר הזעום (כפי המאמר). (המאמר נכתב לפני ביצוע תוכנית "אופק חדש" א.א.)
השנייה היא מסורת הסטנדרטיזציה , כפי שמכנה אותה פרופ' עמי וולנסקי, מערכת זו אינה מאפשרת מיצוי אמיתי ונכון של יכולות התלמידים ואינה מביאה אותם להישגים מאתגרים ורלבנטיים. מערכת החינוך לא יכולה להחמיץ את תהליך המידע והתקשורת שנמצא ומתקדם בעולם והיא צריכה לתת מקום של כבוד לפן הטכנולוגי, ולאמץ אסטרטגיה פדגוגית טכנולוגית מתאימה. לאפשר לילדים התנסות נכונה וחוויתית בתחום זה ולכוון אותם לדור הטכנולוגי הבא בצורה המיטבית.
השלישית גם היא מתחום הפדגוגיה, לאפשר לתלמידים לבחור את תוכניות הלימוד המתאימות להם על פי בחירה וגיוון רב ובכך לאפשר לכל אחד לפתח את תחום הידע שלו ולמצות את יכולותיו.
הרביעית היא המגזר החרדי, שלצערנו הרב מאד, כלל האוכלוסייה אינו יודע כיצד להתייחס אליהם וכיצד לאפשר להם למידה איכותית, תוך מתן מצע של תוכניות מותאמות. המועצה הפדגוגית של משרד החינוך וחברי משרד החינוך ניזונים מן התקשורת הכללית לצורך הכרת מגזר זה, ובכך יוצאים מופסדים, הן מכך שקבוצה שלימה בעולם היהודי על: הליכותיה, יכולותיה וגיוונה הרב אינה מוכרת להם כלל! והן מכך, שהוא נגזר מן העניין הראשון, שאין להם יכולת אמיתית וטובה לשלב את האוכלוסייה החרדית במערכת החינוך כנדרש מתוך חוסר הכרה זו.
אכן, מדינת ישראל אינה דומה למדינות אחרות בעולם, מכיוון שהיא רב תרבותית ורב לשונית, קיימים במדינה עולים כמעט מכל ארצות תבל, וכ-100 שפות שונות מתגלגלות על לשונות אזרחי ישראל. שונות זו גורמת לקושי רב בהטמעת תוכניות חינוך והצלחתן.


מקור המאמר:  וולנסקי,ע' (2007). מערכת החינוך בישראל. בתוך האנציקלופדיה הבינלאומית (טרם פורסם).

יום שני, 16 בינואר 2012

לפרסם או לא?





פתגם עממי עתיק אומר: " לא כל מה שחושבים, יש לאמר ולא כל מה שאומרים, יש לכתוב. לא כל מה שכותבים צריך לפרסם ולא כל מה שמפורסם יש לקרוא!".
פתגם זה מלווה אותי רבות בחיי האישיים וברפלקציה שאני עושה בבלוג זה על תהליכי הלמידה שאני חווה. מאמרים מענינים יותר או פחות שאני קוראת, חלקם משום שאני מחויבת לקרוא כחלק ממטלות הקורס וחלקם לצורך העשרה אישית בתחום הלמידה. בנוסף, הלמידה  בקורסים השוטפים נותנים לי הרבה זמן למחשבה אינטלקטולית, לסינון החומר האיכותי, המקדם והיעיל עבורי. ואני מוצאת את עצמי מתקדמת ומעצימה את ידיעותי האקדמיות באופן מיטבי כך. היכולת למנף את המאמרים, את החומר המחקרי שחשוב לי ומקדם אותי, נותן לי את האפשרות לקרוא את הדברים הנכונים ש'חושבים' (עפ"י הפתגם) המרצים והמאמרים. 

יום שני, 9 בינואר 2012

‫ "כדי להמשיך ללמוד‬ לאורך כל החיים, חשוב לקדם את הלימוד ולעשותו מהנה וכדאי".

משפט חשוב ומשמעותי זה (שבכותרת), קראתי במאמרו של צ'אנג :"חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי:גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית". ומתוך מאמר זה עלו בי הרהורים שהיה חשוב לי לעשות עליהם רפלקציה עבורי.
גלובליזציה-הערכה ופיתוח טכנולוגי בין מדינות בעזרת רשת תקשורת גלובלית (למידה דרך ובעזרת האינטרנט, שימוש במערכות אלקטרוניות כלל עולמיות וכדומה). לדעתי, העולם הופך לכפר גלובלי קטן, ולכן, מי שלא מצטרף אליו ושותף להתקדמות הטכנולוגית, נשאר בחוץ.
לוקליזציה – התאמת הערכים הללו  למערכת המקומית (מדינה, חברה וישוב) ומתן מענה לצרכים מקומיים של החברה, תוך שיפור ערכים מקומיים ופיתוח תרבות מקומית ומתן מענה לציפיות החברה. לדעתי, בתי הספר הם אלו שצריכים להוביל ולתת מענה טכנולוגי מתאים, כיון שההורים עדין לא נמצאים בעולם הילידים הדיגיטאלי קרי: התלמידים וכמהגרים דיגיטאליים, הם אינם יכולים לתת מענה נכון לילדיהם בהלימה לדרישות הטכנולוגיה המתקדמות, ולדרישות הלימודיות והטכנולוגיות.
אינדיבידואליזציה - פיתוח ערכים, ידע טכנולוגיה ונורמות כדי לענות על צרכי הפרט ואישיותו. מטרתה של ההתאמה האישית היא להביא למירב המוטיבציה, היוזמה, והיצירתיות של תלמידים ומורים כאחד. לדעתי, התאמה ופיתוח אישיים היא מילת המפתח לקידום ילדים ברמות השונות, ולקדמם לרמה אחידה וטובה שבה יוכלו לדבר כולם בשפה טכנולוגית אחידה.
רמת הסקרנות העולה בקרב התלמידים והמורים כאחד, בתחום הטכנולוגי. יכולה למנף את יכולותיהם, להעלות את רמת המוטיבציה שלהם, ולהביא אותם למסוגלות גבוהה יותר.
זוהי תקוותי, והאמונה הגדולה שלי היא לזכות ללמד באופן מהנה, כדאי ומפרה, שתלמידי יעצימו את יכולותיהם באופן מיטבי דרך הלמידה עצמה.





יום שני, 2 בינואר 2012

האם ביזור הוא איפשור?

בעקבות מאמר מצוין שקראתי: "הדיאלקטיקה שבין ביזור למרכוז במערכת החינוך בישראל" מאת פרופ' עמי וולנסקי, ראיתי שמערכת החינוך בתחילתה היתה מרוכזת בידי משרדי הממשלה וכעת היא הולכת לקראת אוטונומיה בבתי הספר, אוטונומיה שנדרשה מההורים ומהמורים ועלתה כלפי מעלה.קרי: מנהלים, מפקחים ומשרדי הממשללה בעקבותיהם. הרפורמה הנכנסת ומשתלבת באיטיות רבה, מתסכלת את עובדי ההוראה ברמת היטמעות הרפורמה בשטח מחד, ומאידך לא מאפשרת ונותנת די זמן, לראות את יישום הרפורמה וכיצד היא פועלת בשטח- בבתי הספר ובחבר המורים והתלמידים. ובכך, על אף שמשרדי המממשלה נותנים צ'אנס לביזור ומפריטים סמכויות. בפועל, הרפורמה מיושמת באופן איטי ביותר (מסיבות שונות) ולא מאפשרת תקופת הטמעה מספקת כדי לראות את יעילות הדברים פועלים בשטח.דעתי היא, שיש "לתת זמן" להטמעה על מנת להווכח ביכולת יישום הרפורמה בשטח,ועל מנת להפיק לקחים ותובנות כדי לאפשר יישום נכון וטוב.


מקור המאמר:  וולנסקי, ע' (1999): הדיאלקטיקה בין ביזור למרכוז. בתוך א' פלד (עורך), יובל למערכת החינוך (עמ' 283-299), ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט. (תדפיס)