מאמר שקראתי בנושא בית- ספר אינטגרטיבי, היה מסקרן מאד, ורציתי לשתף בבלוג שלי, במאמר מתואר בית-ספר, הפועל על פי חזונה ואמונתה של קרולין פראט, שטענה שילדים צריכיםלעבד חוית למידה תוכ' התנסות אישית כדי להגיע להפנמה והכנה אמיתית לחיים.הילדים התנסו בלבנים, בקוביות עץ ובעבודה סיזיפית אמיתית, כדי ללמוד. והכל דרך משחק. משחק המספק לילדים איך לנהל מו"מ עם העולם שבו הם חיים, להבין איך מצבים בחיים קורים ואיך אנשים חיים יחד. הילדים התנסו והצליחו תוכ' "להבין וליצור את ההיגיון של העולם סביבם". כלשון המאמר. ההסתכלות על ילד קטן, כחוקר עם אומץ, סקרנות ותשוקה לחקור, לגלות ולנסות דברים בעצמו. היא הסתכלות עמוקה ונכונה ללדעתי, והאידיאל שבכך הוא, שהתנהלות ביה"ס איפשרה לילדים לספק להם סביבה שבה גילויים כאלו יכולים להתרחש. אף הציטוטים של בוגרי ביה"ס שמדווחים על חוויות למידה עמוקות ואיכותיות מוכיחים שהילדים היו מאותגרים מבחינה קוגנטיבית על אף הלמידה האנומלית והאינטגרטיבית הזו.
" הילדים התנסו בחקר, צביעה ועבודה תוכ' למידה, כשלמדו על הויקינגים התלבשו כמוהם, בנו אוניות כמוהם והפכו לויקינגים ממש" כדברי בוגר אחד.
בקריאת המאמר, התחברתי לחווית הלמידה של הילדים ואף קרולין פראט, מנהלת ביה"ס ויוזמת הרעיון טענה שילדים צעירים צריכים בתחילה ללמוד בניסוי מהסיבה המידית שלהם וכשהם מתבגרים הם לוקחים את המיומנויות ומשליכים אותם על שדות אחרים בעזרת המורה, הם מרחיבים את האופקים בעצמם, מראים לי שהאמונה בילדים, ויכולת חוויה אישית היא לא סותרת למידה פורמאלית ופרונטאלית ויכול להיות שאף קימת אפשרות שילדים מגיעים ללמידה עם יותר עומק, ואף ובעיקר לילדים שהלמידה הפרונטאלית היא "בלתי אפשרית" עבורם, כגון: ילדים עם קשיים מוטוריים, קוגנטיביים, קשב וריכוז וכו' שביה"ס מסוג זה יכול לאפשר להם חווית למידה עוצמתית ועמוקה. ובעיקר חיובית עבורם. כיון שחווית הצלחה היא מסוג הדברים שביה"ס רגיל ונורמטיבי לא יכול לאפשר להם או רק במעט.
