אני שקועה עד מעל ראשי בעבודה הסמינריונית שלי, שנושאה העיקרי הוא: הלוח האינטראקטיבי, ועמדות המורים כלפי שילובו בשיח הלימודי. הנושא  מרתק אותי מאד, ומאפשר לי להעמיק ביכולותיו ובדרכים הנכונות לשילובו בלמידה באופן יעיל, כך שהלומדים יוכלו להגיע ללמידה עצמאית ואינטראקטיבית ולהעצים כל אחד את יכולותיו האישיות. אך הטמעה של כלי איכותי זה תלויה, לדעתי, מאד במורים, וקהילה זו שגם אני נמנית עליהם, חוששים משינוי. לדעתי, מניסיוננו המר שהשינויים הביאו אותנו להרעת תנאי עבודה, ולתחושת  החמצה של השליחות האמיתית בעבודתינו. ראה ערך אופק חדש.

 האם הלוח האינטראקטיבי ישתלב בהוראה הכיתתית, ימים יגידו...

מה מצליח בבית הספר?

כולנו רוצים שינוי, שינוי שיביא לכוחות אופטימיים, שישפיעו על בית הספר לטווח הרחוק. וכשקראתי את המאמר, ארגון, שוק וקהילה- אסטרטגיות שינוי: מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?מאת: תומס ג'סרג'ובני. ראיתי את היכולות הטמונות בשינוי המבוסס על תפיסה הרואה בבית הספר קהילה, כיון  שהחברה הכללית, המורים וההנהלה מחויבים במוסר גבוה הן בפן החינוכי והן בפן האתי, כך  שהמורווחים העיקריים הם התלמידים- דור העתיד שלנו שיצמח עם מוסר חיים נכון, עם יחס של כבוד ואכפתיות לכל אדם ועם כל ההדגשים הנגזרים נכך, בנוסף הם אף יממשו את הפוטנציאל הקוגנטיבי הטמון בהם , ביתר יעילות עי"כ שהמורים יגרו ויעשירו את יכולותיהם בדרכי למידה שונות ומגוונות. כמובן שדרך זו היא לא קלה ויש להבנות אותה באופן המיטבי ביותר, אך, לדעתי היא נכונה וכדאית לטווח הרחוק.

השמים הם רק קו הזינוק

ספרתי בעבר, על הרצון החזק שבי לאמן אנשים, ולהוציא מהם את הכוחות הטמונים בהם ואף להוציא יכולות מן הכח אל הפועל, ולהגשים חלומות!!.
הרבה פעמים הייתי רוצה לעשות זאת לעצמי, לצאת מן השגרה שגורמת לעיפות החומר, ולהצליח למנף כל חוויה, אף אם היא לא קלה, להרגיש העצמה אישית מחויות יומיומיות בעבודה, עם הילדים ואף עם הבעל.
רציתי לשתף בבלוג שלי סרט ששלח לי בני מרגליות, מאמן אישי ובעל יכולת העצמה בלתי פוסקת. שווה לצפות בו.אני חושבת שהוא נותן מענה ליכולת להסתכל על הדברים אחרת, לשמוח ב"יש", ולהחמיא לעצמינו על ההצלחות הקטנות והיומיומיות שלנו, ולאמר: "השמים הם רק קו הזינוק".
http://www.youtube.com/watch?v=VHGcy67kZpM
צפיה מהנה ומעצימה לכולנו!

"אופק חדש" או, ישן אך מעורר ענין?!

במסגרת כניסתי לרפורמה החדשה "אופק חדש", רציתי להאיר זוית מחשבה מענינת ואף להתבסס על מאמרו של Larry Cuban "שוב ושוב חוזרת הרפורמה". במאמצי הרפורמה הנוכחיים דור חדש של מתקנים נלחם בצורה הטכנית וממוקדת-התכנים של ההוראה המדגישה מיומנויות ותכניות לימודים מדידות ומוערכות במיפויים וטבלאות.  אם בוחנים את ליבת החינוך הבית ספרי: היחסים ההדדיים בין המורה, התלמידים והתוכן, מגלים כי המחוז אינו מצליח לגשר בין סדר היום של קובעי המדיניות לבין מה שמתרחש בפועל בכיתות. זו אפוא הזווית המוסדית הארגונית כפי שגובשה על סמך עבודתם של כמה חוקרים ושאפשר לראות בה ראשיתו של הסבר מדוע ההוראה ופעילויות בית-ספריות מסוימות מבודדות מלחצים חיצוניים לשינוי מהותי. ב"אופק חדש" התוכנית החדשה ו'המשודרגת' של משרד החינוך ניכרים הדברים היטב, המורים מחויבים לעבוד שעות נוספות, שחלקם באופן פרונטאלי וחלקם באופן פרטני, אך בפועל, הרפורמה שרצו להנהיג בהקטנת מספר ילדי הכיתה, באופן ובאיכות העברת חומרי הלמידה ללומדים, ובהתנהלות המנהלית, כפופה בסופו של דבר למנהל הבית-ספרי ולמחוז המופקד עליו. ובידי המורה המעביר את החומר ומלמד בפועל בכיתה ניתנת הסמכות ליישמו. ולכן, לדעתי, צודקת Larry Cuban בסברתה שמעטות הרפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה שאכן חוצות את סף הכיתה ונשארות בתוכה. לקובעי מדיניות, למורים, לפקידים מקצועיים ולחוקרים חשוב להבין מדוע רפורמות חוזרות אבל מצליחות לעתים נדירות בלבד לשנות מן היסוד את שגרות החינוך הבית-ספרי. ניתן לשפר את המצב על ידי צבירת מידע על רפורמות מסוימות והתחקות על קורותיהן. אפשר לעשות עוד יותר על ידי לימוד ארוך טווח של רפורמות בניהול, במבנים בית-ספריים, בתכניות לימוד ובהוראה, במטרה לזהות בהן דפוסים חוזרים. כמו כן, אפשר לשפר את המצב על ידי בחינה מדוקדקת של ההסברים החלופיים שהוצעו כאן ובמקומות אחרים ועל ידי הערכתם לאור הנתונים.

לשחק, ללמוד, או שניהם יחד?

מאמר שקראתי בנושא בית- ספר אינטגרטיבי, היה מסקרן מאד, ורציתי לשתף בבלוג שלי, במאמר מתואר בית-ספר, הפועל על פי חזונה ואמונתה של קרולין פראט, שטענה שילדים צריכיםלעבד חוית למידה תוכ' התנסות אישית כדי להגיע להפנמה והכנה אמיתית לחיים.

הילדים התנסו בלבנים, בקוביות עץ ובעבודה סיזיפית אמיתית, כדי ללמוד. והכל דרך משחק. משחק המספק לילדים איך לנהל מו"מ עם העולם שבו הם חיים, להבין איך מצבים בחיים קורים ואיך אנשים חיים יחד. הילדים התנסו והצליחו תוכ' "להבין וליצור את ההיגיון של העולם סביבם". כלשון המאמר. ההסתכלות על ילד קטן, כחוקר עם אומץ, סקרנות ותשוקה לחקור, לגלות ולנסות דברים בעצמו. היא הסתכלות עמוקה ונכונה ללדעתי, והאידיאל שבכך הוא, שהתנהלות ביה"ס איפשרה לילדים לספק להם סביבה שבה גילויים כאלו יכולים להתרחש. אף הציטוטים של בוגרי ביה"ס שמדווחים על חוויות למידה עמוקות ואיכותיות מוכיחים שהילדים היו מאותגרים מבחינה קוגנטיבית על אף הלמידה האנומלית והאינטגרטיבית הזו.

" הילדים התנסו בחקר, צביעה ועבודה תוכ' למידה, כשלמדו על הויקינגים התלבשו כמוהם, בנו אוניות כמוהם והפכו לויקינגים ממש" כדברי בוגר אחד.

בקריאת המאמר, התחברתי לחווית הלמידה של הילדים ואף קרולין פראט, מנהלת ביה"ס ויוזמת הרעיון טענה שילדים צעירים צריכים בתחילה ללמוד בניסוי מהסיבה המידית שלהם וכשהם מתבגרים הם לוקחים את המיומנויות ומשליכים אותם על שדות אחרים בעזרת המורה, הם מרחיבים את האופקים בעצמם, מראים לי שהאמונה בילדים, ויכולת חוויה אישית היא לא סותרת למידה פורמאלית ופרונטאלית ויכול להיות שאף קימת אפשרות שילדים מגיעים ללמידה עם יותר עומק, ואף ובעיקר לילדים שהלמידה הפרונטאלית היא "בלתי אפשרית" עבורם, כגון: ילדים עם קשיים מוטוריים, קוגנטיביים, קשב וריכוז וכו' שביה"ס מסוג זה יכול לאפשר להם חווית למידה עוצמתית ועמוקה. ובעיקר חיובית עבורם. כיון שחווית הצלחה היא מסוג הדברים שביה"ס רגיל ונורמטיבי לא יכול לאפשר להם או רק במעט.

מי מפחד משינוי?

הייתי מגדירה את לימודי המקצועיים, במכללה, כמחולקים לשניים: לפני הכרת הלוח האינטראקטיבי (הלוח החכם), ואחריו.

לימודי בקורס:"עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות". היו חויה מדהימה מבחינה אישית ומבחינה מקצועית.אני רוצה להתייחס לפן המקצועי, והוא: הכרת ההלוח האינטראקטיבי. ככל שלמדתי עליו, ובעיקר התנסיתי בו, ראיתי שיש בו עולם ומלואו. מצד אחד הלוח ברמת שימושיות גבוהה מאד, ומאד נגיש.ומצד שני ככל שמעמיקים בו רואים שהיכולות והפעילויות שניתן להפיק ממנו, הן רבות ומגוונות. ואני חשה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולהתנסות בו.

אני חשה שמורים, ואני בינהם, חשים רתיעה מכל הקשר טכנולוגי בכלל, ומטכנולוגיות תקשוב בפרט. הם חשים מאוימים מהדרישה הגבוהה של התנסות וזמן שבדבר ידרוש מהם. ואף נרתעים מלהתנסות בשינוי!!

שינוי הוא דבר מרתיע, רב בו הנסתר על הגלוי ויש צורך באומץ רב כדי לתת לו להתרחש, ראשית בתוכינו המורים, ואח"כ בסביבת העבודה/הלמידה  המוכרת, הישנה והטובה שלנו.

הייתי שמחה אם היתה לי האפשרות להתנסות יותר בלוח האינטרטיבי, ואף להשתמש בו כחלק אינטגרלי מן מערכת השיעורים, תוך תמיכה טכנולוגית מטעם ביה"ס, הדרכה ואף אפשרויות להתנסות קדם כיתתית.

אני חושבת שהרבה מן הרתיעה והחשש של המורים היתה מתמזער, והיה מאפשר למורים להשתמש באומץ שבהם ולהתנסות. 

פייסבוק ולמידה- הולכים יחד?

 

בלימודי, אני שומעת הרבה שאנו, הבוגרים, מוגדרים, כ"מהגרים דיגיטאליים" צריכים להתאים את עצמינו ל"ילידים הדיגיטאליים", התלמידים. ולהיות מתוקשבים כמוהם, וכל זאת כדי להוביל אותם באופן מיטבי, בתוך מבוך הידע המציף.
כשאני רואה ושומעת למה נחשפים הילדים דרך האינטרנט, אני מאד מודאגת מן החומר והידע הלא מסווג.וחוששת למה יגדל דור העתיד.
כ"מהגרת דיגיטאלית" שנחשפת לאתרים מרתקים ולידע רב ואינסופי,  אני מגלה חומרים נהדרים וידע רב, איכותי ומאד יעיל ללמידה. אנחנו הבוגרים צריכים לדעת לעשות זאת, באופן הנכון, לדעת לנתב את ילדינו, להיחשף לחומרים איכותיים, שיקדמו אותם בלמידה, ללמד אותם את היכולת של איסוף מידע ולנתבו ביעילות תוך קידום יכולותיהם האינטלקטואליות והאינטראקטיביות, כישורי החברה שלהם, ובעצם, כל מה שחשוב באמת, כדי שיגדלו לילדים שמחים, מצליחים בזכות עצמם, ואוהבים את עולמם!
תוך כדי לימודי נחשפתי, לפייסבוק, החוויה הראשונית היתה של חשש גדול מן האתר הזה, שמזוהה עם פתיחות גדולה, חשיפה לחומרים לא מסווגים, והתמכרות אליו, בעיקר של בני נוער.
ולשמחתי הרבה, נחשפתי לחווית למידה מדהימה!.
כן, זה היה עבורי, הארה, שקימת חווית למידה בפייסבוק!
כשהערתי הערה או הארה, קבלתי תגובות מן המרצה המדהימה שלנו, ד"ר חגית מישרטל, מחברותי לקורס, והתגובות היו מידיות, מעצימות, ומאד מפרגנות! והשיח שהתעורר סביב הנושא היה מדהים:הן מבחינה אינטלקטואלית-למידת עמיתים והן מבחינת הפרגון-המחמאות המעצימות, והמחכימות כל כך!. הרגשתי חווית למידה מעצימה וכל זה לא יאמן! בתוך אתר הפייסבוק שכ"כ חששתי ממנו, ןלא ראיתי בו סביבת למידה כלל!.
תקותי היא-שאוכל לכוון ולקוון את ילדי/תלמידי למיטב שבטכנולוגיה , שאוכל ואדע לנתבם,לחומרים ולמקומות איכותיים, כי ראיתי שניתן ליישם,לדלות וליצור חומרים ותוכן איכותיים בכל אתר אינטרנטי, קשה אבל נוכחתי שניתן ליישום! ולוואי ואצליח.